התפילין שהצילו רבבה

הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס. האיתות הגיע, ודיוויד קם ממקומו כשהוא חמוש בתיק המסמכים בידו השמאלית, ובידו הימנית תיק התפילין. הוא נכנס בזריזות למנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו. "כן רבקה", השיב, והניח את תיק התפילין על כסא עץ שניצב בצד. השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש המטוס, נכנס פנימה, והתיישב על כסאו באגף הימני. הוא הביט בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת, אחרי הנוסע האחרון שעלה. "להדק חגורות" ביקש הקברניט.

 

לפתע הבחין דיוויד שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד. "איפה שכחתי אותו" הרהר. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן. המטוס התחיל לנוע. דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש "אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. התפילין שלי במנהרה המובילה למטוס. זה בקושי 100 מטר מכאן". הדיילת השיבה לו בנימוס "סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק. הדלת כבר סגורה". דיוויד לא וויתר, והוא הרים את קולו. "אני מבקש לדבר עם הטייס. זה פשוט לא הוגן. יהודי לא יכול להישאר בלי מצוות תפילין". נוסעי המטוס הצטרפו אף הם לבקשתו. "תנו לו לרדת, ביג דיל, תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין שלו". הטייס התעקש: "סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך, אנחנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי הטיסה". מילר הצעיר לא וויתר. הויכוח עלה לטונים גבוהים, גם אם נשמרו כללי הכבוד ההדדי. ז ה נ מ ש ך ד ק ו ת א ר ו כ ו ת. "יכולתי כבר מזמן לצאת ולחזור", זעק דיוויד, "נפלתם פה על הראש?!" בשלב מסויים הטייס נכנע והודיע לנוסע הבעייתי: "ידידי, אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא כדאי לך לחזור. אני נועל את הדלת וטס. גוד-באיי. להתראות".

 

דיוויד ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר, שיחוס ויחמול עליו. הוא פרץ מן המטוס ושעט לעבר המנהרה. לקראת סופה היה מונח תיק התפילין על אותו כסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס. אך מאוחר מידי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החלה ציפור הברזל בשעטה לקראת מעופה. הבעת אכזבה ניכרה על פניו. העסקה בסכנה.



טיסת 175 של יונייטד ארליינס מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלי "אל-קעידה" השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו- יורק.
אסון ה- 11 בספטמבר 2001.

 

על פי התוכניות המדוקדקות והגאוניות של רוצחי בן לאדן, היו אמורים שני המטוסים להיכנס בתאומים בעת ובעונה אחת. באותה שנייה ממש, כך תוכנן, יפגעו מטוסי הנוסעים במגדלי הענק, ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט, ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך לפיגוע קטלני פי כמה וכמה. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים.
 18 דקות נמשך הוויכוח בין דיוויד מילר העקשן לבין צוות המטוס.



ח"י דקות בדיוק. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני, שעדיין ניצב על תילו, אלפי בני אדם. דקות אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה.
רבבת בני אדם ניצלו מן התופת האימתנית.

 

יהודי צעיר מוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול.
רבבה של אנשים, בתוכם גם יהודים, קיבלו את חייהם בזכות תפילין של דיוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו.