בזכות נרתיק של תפילין

בטרם עזב את ביתו, עת ארז את חפציו, אחז אביו את נרתיק התפילין שלו ואמר לו: "משה בני, ידוע לכל מה מצבו של חייל יהודי בצבא גרמניה, אך אנא בני, עשה כל מאמץ להניח תפילין מידי יום, ולו לרגע אחד, ובטוחני שהקדוש ברוך הוא ישמור עליך". אימא של משה הנרגשת לקחה את הנרתיק של התפילין ועטפה אותו באריזה קשיחה נוספת כשהיא ממלמלת: "שגשם ושרב לא יקלקלו את התפילין. שמור עליהם, בני, והקב"ה יחזיר אותך אלינו במהרה".

החודשים הבאים עברו על משה במהירות רבה. לאחר תקופת ההכשרה הצבאית הוא הצטרף ללוחמים, והיה אפילו בקו האש הראשון. פעמים מספר ראה את המוות לנגד עיניו.
בוקר אחד עת הניח משה תפילין, כמצוות אביו, הקפיצו לפתע את היחידה שלו לחלץ כוח אחר שנקלע למארב. למשה לא היה זמן להחזיר את נרתיק התפילין לתיקו האישי. משה קפץ על המשאית כשבידו נרתיק התפילין. חיש מהר הוא קשר את הנרתיק לצווארו, והשחילו מתחת לחולצתו, ומעליה לבש את המעיל. תיכף בהגיעם לקרב, הם נקלעו לירי צלפים מכל הכיוונים. משה חטף כדור צלף בחזה. חבר יהודי עוד הספיק לשמוע אותו צועק "שמע ישראל" בטרם צנח. הוא הובהל לבית החולים והוכנס מייד לניתוח קשה. חלף שבוע מתוח בו נלחמו הרופאים על חייו של משה. כעבור שבוע פקח משה את עיניו. כשהגיע לבקרו הרופא המנתח הוא אמר לו: "עלי להודות על האמת, ארע לך נס גלוי. הכדור היה ללא כל ספק פוגע בלבך ונוטל את חייך, אילולא נרתיק קטן שהיה תלוי על החזה שלך והפריע את מסלול חדירתו של הכדור". באמרו זאת הניח הרופא לפני משה את הנרתיק המחורר.

"אני לא מאמין, זה הנרתיק של התפילין שלי" נשמעה הקריאה מפיו של משה שהספיק לשכוח כבר מכל מה שארע ביציאה אל הקרב. "ריבונו של עולם, זו מצוות תפילין ומצוות כיבוד הורים שהצילו את חיי..." הספיק עוד משה לומר בטרם שקע בשינה עמוקה. חודש ימים לאחר מיכן שוחרר משה אל ביתו. כאשר הופיע על מפתן בית הוריו, החזיק משה את נרתיק התפילין בידו, ונפל לזרועות הוריו.
לאחר שהבריא, הלך משה לבית הכנסת וברך ברכת הגומל. הנס שעשה הקב"ה למשה התפרסם בקהילה היהודית. בארון ביתו של משה הונח לראווה נרתיק התפילין המחורר המספר לכל רואה את הנס שנעשה לבעליו.