תפילין מהודרות

מהם "תפילין מהודרות" ?

כדי לתת תשובה נכונה ואמיתית לשאלה זו, נצטרך לפרק את המושג למרכיביו. המושג "תפילין מהודרות" מורכב משתי מילים. "תפילין" ו"מהודרות".

 

מהם התפילין?

התפילין מורכבים משלשה חלקים. בתים, פרשיות ורצועות. את הבתים חובה לייצר מעור בהמה, חיה או עוף טהורים. כיום הבתים מיוצרים מעור של בקר (פרות, עגלים). בתפילין שתי בתים, אחד מונח על הראש ואחד על היד.

הבתים צבועים בצבע שחור (אם כי לפי פסק ה"שלחן ערוך" דבר זה אינו מחויב, אלא שזה הדבר הנכון. "עור הבתים מצווה שיהיה שחור". שלחן ערוך אורח חיים סימן ל"ב סעיף ל"ז). הבתים מונחים על הראש ועל היד בעזרת רצועות. הרצועות אף הן צריכות להיות עשויות עור בהמה, חיה או עוף טהורים. גם הן כיום מיוצרות מעור של בקר. הרצועות צבועות מצידן החיצוני בצבע שחור, וזו חובה גמורה, "הלכה למשה מסיני". מצידן הפנימי אפשר שיהיו צבועות בכל צבע, רק לא בצבע אדום, המזכיר דם.

כיום נוכל לראות רק רצועות שאינן צבועות כלל מצידן הפנימי, או שצבועות גם כן בצבע שחור. פרשיות התפילין הן קלפים, עליהן כתובות ארבע פרשיות בתורה, אותן פרשיות בהן מוזכרת מצוות תפילין. שתיים מהן בספר שמות פרשת בא, והן מתחילות במילים: "קדש לי בכור", "והיה כי יביאך" (שמות י"ג, א-טז), ושתיים בספר דברים, פרשת "שמע ישראל", ופרשת "והיה אם שמוע, (דברים ו, ד-ט ודברים יא, יג-כא). כאמור, אלו הן ארבע המקומות היחידים בתורה, בהם מוזכרת מצוות תפילין.

הקלפים עשויים גם הם מעור בהמה, חיה או עוף טהורים, וגם אותם מייצרים היום מעור של פרות או עגלים (יש גם המשתמשים בעור "שליל" שזה עגל שטרם יצא לאויר העולם, אלא מת בעודו בבטן אימו). את הפרשיות כותבים באמצעות "קולמוס". הקולמוס עשוי מנוצת תרנגול הודו. יש המעדיפים להשתמש בקולמוס העשוי קנה. ניתן גם להשתמש בקולמוס סינטטי, פלסטיק, מתכת, ואף חומרים נוספים. הפרשיות נכתבות בדיו מיוחד, העשוי לשם כך.

 

הביטוי "מהודר" כולל לכל הפחות שני היבטים:

היבט ההלכתי והיבט חיצוני ויזואלי.  כוונתו של הביטוי "מהודר" למוצר שאינו ברמה "רגילה", אלא בסטנדרט גבוה יותר. בהיבט ההלכתי, הכוונה היא למוצר שלא רק עונה על הקריטריונים המחויבים בהלכה, אלא גם על קריטריונים שאינן מחויבים על פי הדין, אך ראוי שיתקיימו אף הם. למשל, על האותיות יש תגים. חסרון בתגים אינו פוסל את הפרשיות, אך לכתחילה צריך שיהיו כל התגים בשלמותם.

במידה וחסרים תגים, לא יוכלו הפרשיות להיחשב "מהודרים", על אף שייחשבו "כשרים". ההיבט ההלכתי מתייחס לא רק למוצר הסופי, אלא גם לתהליך הייצור של המוצר. לדוגמא, מוצר העשוי "עבודת יד", נחשב מהודר יותר ממוצר העשוי "עבודת מכונה". הדבר נובע מהחובה להכין את התפילין בכוונה ראויה "לשם מצוות תפילין", מה שלא יודעת לעשות המכונה…

אם כי מוצר זה יהיה כשר, כיוון שהייצור אינו רק בידי המכונה לבדה, אלא חייב שתהיה עזרה בידי אדם, ואזי ניתן לכוון את הכוונה הרצויה. גם רמתו הרוחנית של מי שייצר את התפילין תמצא ביטוי בהדר של התפילין. ההיבט הנוסף הוא היופי של המוצר. יתכן שהמוצר עומד בכל הקריטריונים ההלכתיים, אך עדיין אינו יפה ביותר. תוספת היופי החיצוני תתרום להיותו מהודר יותר.

העולה מדברנו הוא, שהמושג "תפילין מהודרות" מצד אחד מאוד מקיף וכוללני, והוא כולל הרבה פרטים ובחינות, אך מצד שני, דווקא משום כך הוא מאוד "נזיל" ולא "מדעי". במילים אחרות, על אף שבאופן אמיתי יש בו משמעות וחשיבות רבה, השימוש בו אינו ברור לחלוטין, ואין לדעת ולא ניתן להבין למה מתכוון המשתמש בו, ואם באמת יש כיסוי לדבר. אם נרצה באמת לבחון את הדבר, אין מנוס מלברר ולהכיר את המוצר והיוצר לעומק, על כל חלקיו, מראשית תהליך הייצור שלו ועד סיומו.

שימוש בביטוי זה ללא הנמקה מפורטת, כמוה כתשלום בהמחאה ללא כסוי, עד כדי ריקון מושג זה מתוכנו לגמרי. בפועל, כיום, אין לסמוך כלל וכלל על השימוש בביטוי זה, ולא ניתן להסיק מהשימוש בו שאכן אלו תפילין מהודרות. כדי לברר דבר זה, ראשית נברר מי כתב את הפרשיות, ונבקש לדעת במי מדובר ומי האיש. לאחר מיכן נבקש לדעת באיזה מפעלים יוצרו הבתים והרצועות, ונברר אודות מפעלים אלו.

שם נבקש לדעת ולהכיר את רמת הפועלים ואת נאמנותם, את רמת החומר ממנו יוצרו הבתים והרצועות, ואת תהליך הייצור. לאחר מיכן נבקש לדעת מי הכניס את הפרשיות לבתים ומי קשר את הרצועות. ועוד ועוד. נוכל אם כן להסיק, שדבר זה לא ניתן להיעשות על ידי מי שאינו בקי ומומחה בתחום, ובסופו של דבר, נהיה חייבים לסמוך על אמון במי שמספק לנו את המוצר. אם אמון זה אינו קיים בשלמותו, אז גם הנאמנות לביטוי "תפילין מהודרות" לא קיימת.