תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם

המושג תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם, מתייחס אך רק למחלוקת אודות סדר הנחת פרשיות התפילין בבתי התפילין. התפילין כוללים, בתים העשויים עור פרשיות הנכתבות על קלף, ורצועות העשויות עור המסייעות בקשירת הבתים על היד והראש. פרשיות התפילין הן ארבע פרשיות הכתובות בתורה, בהן מופיעה מצוות תפילין. הפרשיות הן: "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמע". אותן ארבע פרשיות כתובות גם בתפילין של יד, וגם בתפילין של ראש. אלא שיש בכל זאת הבדל. בבית המונח על היד, יש בתוכו חלל אחד בלבד, ובו מונח קלף אחד ארוך, עליו נכתבות כל ארבע הפרשיות. בבית המונח על הראש, יש בתוכו ארבע חללים, ובהן ארבע קלפים נפרדים, שעל כל אחד מהם, נכתבת פרשיה אחת. הסדר בו נכתבות הפרשיות על הקלף האחד של היד, והסדר בו מונחות הפרשיות בחללים השונים שבבית של הראש, הוא סדר קבוע ומחוייב. אם נכתבו הפרשיות שלא כפי הסדר, או הונחו שלא כפי הסדר, התפילין אינם כשרות. סדר מחייב זה, מופיע בגמרא, מסכת מנחות דף . אלא שנחלקו רש"י ונכדו רבנו תם (שם ב"תוספות" על הגמרא) בכוונתה של הגמרא. שניהם מודים שהפרשיות הראשונות הן: "קדש לי כל בכור", ו"והיה כי יביאך". לגבי הסדר בשלישית וברביעית נחלקו. לדעת רש"י השלישית היא "שמע ישראל", והרביעית היא "והיה אם שמע", ולדעת רבנו תם, השלישית היא "והיה אם שמע", והרביעית היא "שמע ישראל". כאמור, הסדר מעכב, ועל כן, לפי דעת כל אחד מהם, התפילין של בר פלוגתו פסולים. ההלכה נפסקה בשלחן ערוך (סימן סעיף ) כדעת רש"י, וכך נוהגים כל ישראל. השלחן ערוך כותב שאנשים "המפורסמים בחסידות", ראוי שיחששו לשיטת רבנו תם, ויניחו גם תפילין של רבנו תם. יש פוסקי הלכה, הרואים בזה מחוייבות גדולה יותר, וסבורים שלא רק המפורסמים בחסידות ראוי שינהגו כך, אלא גם אנשים פשוטים יותר. מנהג זה פשט יותר בקרב יוצאי עדות המזרח הספרדים, ואף בקרב החסידים, הסבורים שספר הזוהר תומך בשיטתו של רבנו תם. הגאון מוילנא סבר, שאין צורך לחוש לשיטתו של רבנו תם. ואכן, בקרב הליטאים, לא פשט מנהג זה. לשם הרחבה נזכיר, שמלבד שתי שיטות אלו של רש"י ורבנו תם, ישנן שתי שיטות נוספות, של הראב"ד והשימושא רבא.